חליפות מחויטות המורכבות מג'קט ומכנסיים תואמים נתפסו תמיד כאאוטפיט גברי. בשנות ה 60 כשנשים החלו לצאת לעבודה, נוצר שינוי והייתה השפעה ניכרת של העולם הגברי על הנשי. היה זה איב סאן לורן שהציג אז קווים דמוקרטיים יותר והכניס את החליפה לאופנה הנשית במראה הנקרא Le smoking. מאז בכל עשור היא השתנתה וקיבלה סגנון התואם את התקופה כשבשנות השמונים היא זכתה לתואר "פאוור סוט" וייצגה נשות קריירה עצמאיות וחזקות. כמעט בכל עונה אני מוצאת את עצמי מתאהבת מחדש בחליפות ומכניסה אותן למלתחה שלי, בגוון אחיד או בפרינטים שונים. לא פעם אני מקבלת תגובות מנשים סביבי כמו "איזה אומץ יש לך", "הלוואי שהייתי מסוגלת" וכו' ...  לאחרונה זה גרם לי לתהות, נשים המשחקות בין גבריות לנשיות הן בעלות תעוזה? כאלה שלא מפחדות? והאם הטשטוש המגדרי {הג'נדר-בנדר{ שסחף את עולם האופנה יכול לקרות גם בתחומים אחרים, להביא לשוויון מלא ולהעצים את מעמדנו בחברה או שאישה עדיין צריכה ללבוש חליפה כדי להרגיש חזקה?

חליפות מחויטות המורכבות מג'קט ומ...

ינואר, הלב של החורף. נכון שיש לנו לא מעט ימי שמש בארץ, אך בתקופה הזו היא לרוב מסתתרת מאחורי העננים, נעשה קר והגוון בחוץ אפרורי ומעייף מה שמשפיע ישירות על מצב הרוח ובאופן טבעי כל מה שמתחשק זה להתכרבל בתוך בגדים כהים. גם אני שאוהבת צבעוניות, מרגישה שהאפור ובעיקר השחור משתלטים לי קצת יותר על הארון בתקופת החורף. אמנם התחושה שהצבעים הכהים מסתירים את כמויות השוקולד שהעמסתי לאחרונה נעימה {אשליה, אני יודעת} והם גם נותנים הרגשת חמימות, אבל יש משהו קצת מדכא בללבוש רק כהה. אז כמו שבדיכאון חורף מטפלים ע"י תרפיית אור {בחיי שיש דבר כזה} לאאוטפיט כהה מוסיפים קצת צבע. זה יכול להיות אקססוריז, צעיף, כובע, נעליים או כמו שאני עשיתי תיק ומעיל. אפילו אודם בולט כדוגמת האדום יעשה שינוי ויקפיץ את המראה.  הצבע מפיח חיים בלוק וגם במצב הרוח ומה שנראה קודם משעמם יהפוך מיד למושך ומעניין!

ינואר,  הלב של החורף. נכון שיש לנו לא מעט ימי שמש בארץ, אך בתקופה הזו היא לרוב מסתתרת מאחורי העננים, נעשה קר והגוון בחוץ אפרורי ומעייף...

"אמאאאא משעמם לי" המשפט הקבוע לשבת בבוקר, היום שבו אמורים להתפנק במיטה, כשבחוץ זורחת שמש של חורף. קשה לעמוד בקצב השעמום שלהם. כילדים כשהתעוררנו מוקדם בשבת, אני התעסקתי בלהלביש את בובות הברבי שלי ואחי סידר את חיילי הצעצוע הירוקים למלחמה. היום אנחנו סוג של חיילים, הקריאה "משעמם לי" מרגישה כמו הכנה לקרב. "אוקיי, איך מעבירים את היום הזה?" זו השאלה הראשונה שמהדהדת לי בראש בזמן ניסיון משיכת הדקות במיטה, "הכי פשוט ולא מתאמץ" אני עונה לעצמי ולא הרבה אחרי אנחנו נוחתים בסקייטפארק.  עם ההרגשה הזו אני נעמדת לא פעם מול הארון כדי לבחור אאוטפיט, לפעמים כל מה שבא לי ללבוש זו פשטות. למעשה, עם כל חיבתי לפיסים היסטריים, אני מוכנה להתמסר באהבה כמעט בכל יום למראה הכי פשוט ולא מתאמץ. שמלת ג'ינס, שאפשר לתבל בפריטים כמו נעליים מיוחדות וכובע מגניב, בהחלט עונה על הצורך ללוק נוח, קולי, קליל ולא מתאמץ, בעיקר כי... לא התאמצתי!  ;)

"אמאאאא משעמם לי" המשפט הקבוע לשבת בבוקר, היום שבו אמורים להתפנק במיטה, כשבחוץ זורחת שמש של חורף. קשה לעמוד בקצב השעמום של...

הקיץ האחרון השיב לחיינו את שנות ה 70 המגניבות וכמו שזה נראה העשור הזה ממשיך לכבוש גם את העונה הקרה. אז אמנם עוד לא נולדתי {אני מה S'80} אבל מדובר באחת התקופות האהובות עליי. בכל עלעול באלבומי התמונות של הוריי אני נפעמת מחדש מהלוקים של אמא שלי, שטורחת להזכיר שהכל נעשה בעבודת יד אצל חייט {אח"כ היא מתפלאת איך יצאה לה ילדה כמוני} ואז עולה שוב ושוב אותה השאלה "איך לא שמרת את הבגדים האלה?" והתשובה תמיד אותה תשובה "מי חשב שהכל יחזור". היום כבר ברור שהכל חוזר! אולי בורסיות קצת שונות ובגזרות יותר מתוחכמות, אבל עולם האופנה מחזיר מהמתים לא מעט סגנונות שחשבנו שנכחדו עם הזמן. אותי משמח שגזרת הג'ינסים והמכנסיים חזרה להתרחב. זה לא שהסקיני מת לחלוטין מבחינתי, אני עוד לובשת אותו לא מעט, אבל נחמד לפעמים לתת לגוף קצת מרחב ואם כבר סבנטיז אז אי אפשר בלי מכנסי הפעמון או בשמם היותר מוכר הפדלפון. ג'ינסים בסגנון יש לי כבר כמה עוד מהקיץ והמחויטים האלה תפסו את תשומת ליבי בזכות הדרמטיות שבסיומת שלהם. הבעייתיות במכנסי הפעמון, במיוחד כשהוא רחב בקיצוניות {כמו זה שעלי} היא שהם מצריכים גובה. אם בגזרת הסקיני והבויפרנד אפשר לנעול סניקרס או כל נעל שטוחה אחרת, בגזרת הזו נדרשים עקבים גבוהים, בעיקר למי שכמוני לא ניחנה בגובה רב, גם כדי לא לנקות את הרצפה ובעיקר במטרה לשמור על מראה מוארך של הרגליים.

הקיץ האחרון השיב לחיינו את שנות ה 70 המגניבות וכמו שזה נראה העשור הזה ממשיך לכבוש גם את העונה הקרה. אז אמנם עוד לא נולדתי {אני מה S &#...