INDEPENDENCE DAY

שמלה כחול לבן

המדינה שלי חוגגת יום הולדת. כבר בת 68 הילדה, התבגרה ועדיין, עם כל מה שעברה היא יפייפיה!

המדינה שלי חוגגת יום הולדת, כזו שמתחילה בעצב עמוק, כי יותר מדי אורחים לא מגיעים איתה לחגוג. 
אותם פרחים שאמורים להיות במסיבה וכרגע הם חלק מתפאורה רחוקה.
אני כותבת ובעוד דקות ספורות תשמע צפירה ועולה בי המחשבה "אני לבד בבית, אמשיך בכתיבה, נו מי ידע?!"
אך מיד מבטלת בקול, עוצרת הכל ונעמדת בדומיה, מכבדת את המעמד ובעיקר אותם; את הנשמות הטהורות שבזכותם אני כאן, שנלחמו למעני ולמען מולדתם. את המשפחות – אימהות, אבות, אחים ואחיות שנותרו עם חור עצום בלב, שנגמר להם החלום, כדי שאנחנו נוכל להמשיך לנשום.
ובעודי עומדת, תמונת בני – אופק (שיבדל לחיים ארוכים וטובים) אל מול עיני ניצבת. שובב קטן, מלא חיים, חוכמה ואהבה, הוא כל חיי ואני שמחה ועל הזכות הזו מודה. ואז נזכרת לרגע איך אתמול קריאות ה"אמא, אמא, אמא" הבלתי פוסקות הוציאו אותי מדעתי ואיך יכולתי?! וכמה לכעוס זה חבל, הרי לשמוע כל היום "אמא" עדיף מלא לשמוע כלל.

המדינה שלי חוגגת יום הולדת ויש לי לא מעט ביקורת אליה או יותר נכון למנהליה ולכל אלה שלוקחים צדדים קיצוניים וזה בזה בצורה אלימה נלחמים ואת כולנו לתהומות לא רצויים מדרדרים.
ומן הצד השני, יש בי גאווה גדולה, להיקרא ישראלית, יהודייה. להיות חלק מעם, שעם כל החוצפה המאפיינת אותו, הוא העם הכי מיוחד בעולם! נכון, לפעמים אנחנו קצת קשים אחד עם השני, לא תמיד יודעים לפרגן לאחר או לקבל את השונה, מלאי תעוזה ולא מעט עצבים, אבל ברגעים קשים תמיד מאוחדים. בעלי נתינה גדולה, רואים את האחר ומגישים עזרה.
לא מעט נאמר עלינו הישראלים, אבל אי אפשר לקחת מאתנו את העובדה שאנחנו טובים.

המדינה שלי חוגגת יום הולדת ואני, את כל חיי ביליתי כאן, לא ראיתי הרבה עולם. עד כה, לא יצא או הסתדר לי להגיע למקומות רחוקים, אך אין בי חרטה, כי את המדינה שלי חרשתי לאורכה ולרוחבה והיא פשוט מושלמת ביופייה! והפוסטים שלי הם הוכחה לכמה לוקיישנים מדהימים אני מוצאת בה ולא, הם לא יפים רק לתמונה ואפשר למצוא בהם הרבה בילוי והנאה.

המדינה שלי חוגגת יום הולדת ואדם אחד יקר חסר לי בה, סבא שלי, ששון, שכל כך אהב אותה. לא, הוא לא נהרג במלחמה או בפעולת איבה, המחלות לקחו לנו אותו ואותו למדינה. הוא התייחס לצבא שלנו בהערצה, מול כל חייל נעמד בהצדעה. המדים רגשו אותו עד דמעות וגם כשלא יכל לדבר ראו את עיניו בורקות כשראה אותנו, נכדיו, לבושים בהם כשהגענו לבקר. רצה הגורל והוא נפטר בדיוק ביום בו קמה המדינה – ה' באייר ואת הפוסט הזה אני מקדישה לו באהבה.

המדינה שלי חוגגת יום הולדת וכל שנותר לי לאחל הוא שנזכה לחגוג איתה עוד שנים ארוכות, מלאות בשמחה ובבשורות טובות. שצה"ל יהיה רק זיכרון והילדים שלנו יוכלו תמיד בשקט לישון. שנהיה אחד לעזרת השני גם בזמנים טובים ושתמיד נהיה כל כך מאוחדים. שהסבלנות תלווה אותנו בכל עת ונדע לאחר תמיד לתת. שיהיה לנו טוב ונלמד בלי תנאים לאהוב.

שהשלום ישרור בקרבנו, בנינו ועם כל שכנינו.

אמן!

חג עצמאות שמח.





איפור עדין

איפור טבעי


יום עצמאות




כחול לבן








I'M WEARING  >> Total Look : Helena tlv 

Share this:

, , , , , , , , , , , , , ,

CONVERSATION

2 תגובות:

  1. עם ישראל חיי מדהים מדהים

    השבמחק
  2. מזדהה מאוד אם מה שכתבת. גם אותי הצפירה תפסה בבית עם התינוק החדש שלי ועוררה בה המון מחשבות לא פשוטות בתור אמא לבן. חג שמח והצילומים נפלאים

    השבמחק